למה אוכלים חרובים בל"ג בעומר?
בל"ג בעומר אנחנו חוגגים את חייו ותורתו של רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזוהר – הספר המרכזי של תורת הסוד היהודית. כשנרדף על ידי השלטונות הרומיים בארץ ישראל, ברח רבי שמעון יחד עם בנו רבי אלעזר והתחבא במערה, שם הם שהו במשך שלוש עשרה שנה! במהלך כל אותה תקופה הם ניזונו מהחרובים שגידל להם עץ שצמח באופן ניסי בפתח המערה, ומים שנבעו ממעיין שפרץ לידו.
בכדי לציין את הנס ואת גדלות נפשו של רבי שמעון בר יוחאי והתמסרותו לתורה, יש הנוהגים לאכול חרובים בל"ג בעומר – יום ההילולא שלו.
לסיפור המלא: רבי שמעון בורח למערה
על החרוב
מבחינה בוטנית, החרוב מסווג כקִטְנית, כלומר צמח שפירותיו הן גרעינים הגדלים בתוך תרמיל. עץ החרוב הוא עץ ירוק-עד עמיד מאוד וחסכוני במים המהווה חלק בלתי נפרד מהנוף הארץ-ישראלי וגדל באזור הים התיכון או באקלימים דומים.
סבלנות, המשכיות והכרת הטוב
החרוב מתחיל להניב את פירותיו רק כעבור כמה שנים מנטיעתו, והוא מגיע לשיא כוחו רק בסביבות גיל 25-30 שנה, ויכול להמשיך להניב פירות במשך מאות שנים. משום כך, עץ החרוב מסמל במסורת היהודית יציבות, סבלנות, המשכיות והכרת הטוב.
התלמוד מספר על התנא חוני המעגל שראה אדם הטורח לטעת עץ חרוב בידיעה שיסיים את חייו בטרם העץ יחל להצמיח פירות. לתמיהתו של חוני על כך שהוא טורח ללא תמורה, ענה לו האיש שהוא זוכה בפירות העצים שנטעו עבורו אבות אבותיו ולכן דואג להשקיע בעתיד עבור בניו ונכדיו.
לסיפור המלא: שינה שנמשכה שבעים שנה
פירות החרוב
תהליך הבשלת הפירות נמשך כמעט שנה שלימה ובשׁיאו, לקראת בסוף הקיץ, התרמילים הרכים הירוקים והמרירים הופכים קשיחים, מתוקים ובעלי צבע חום כהה.
תרמילי החרוב המעובדים משמשים לעתים קרובות כתחליף לקקאו, הודות לטעם החמים והאגוזי שלהם. אם כי, בניגוד לקקאו שבאופן טבעי הוא מריר, החרוב מכיל כמות גבוהה של סוכר והוא מתוק במיוחד.
חיי המדף של תרמילי החרוב ארוכים יחסית ויש סיכוי גבוה יותר למצוא אותו בחנויות הפירות לקראת ט"ו בשבט ול"ג בעומר – המועדים בהם נהוג לאוכלו.
בניגוד לתרמילים, זרעי החרוב אינם אכילים כמות שהם. הם משמשים בתעשיית המזון כחומר גלם מייצב ומסמיך לגלידות, גבינות, רטבים ומזון תינוקות. ובעבר הרחוק היה להם שימוש חשוב ביותר בעולם המסחר: גרעיני החרוב הקטנים והקשים, שנקראים בלטינית "קראט", הם בעלי גודל קבוע של 0.2 גרם ומשום כך הם שימשו כמשקולת תקנית לשקילת יהלומים ואבני חן; יחידת המשקל שלהם ("קראט") נשארה בשימוש עד ימינו.
ראו גם:למה אוכלים חרובים בט"ו בשבט?
איך אוכלים את פרי החרוב?
את החרוב אפשר לאכול במגוון צורות. הצורה הפשוטה ביותר היא לכסוס את התרמיל הקשה, כמות שהוא. הבעיה היא שהתרמיל קשיח מאוד וכסיסתו היא חוויה לא נעימה במיוחד. לחלופין, אפשר לקנות אבקת חרובים, שזו כנראה הדרך הנפוצה ביותר לצריכת חרובים. גם שברי חרובים, כמו פצפוצי שוקולד, הם מוצר זמין יחסית.
עבור מי שמעוניין לאכול את תרמילי החרוב האמיתיים, בצורתם הטבעית, אני ממליצה על השיטה הבאה:
שוטפים את התרמילים, מניחים בסיר ומכסים במים. מרתיחים ומבשלים למשך כ-15 דקות, מכבים את הלהבה, ומשאירים את החרובים שרויים במים החמים למשך כשעה-שעתיים. כעת הם יהיו רכים מספיק כדי לפתוח אותם עם היד ולהסיר מתוכם את הגרעינים. אפשר לאכול אותם כמות שהם או לשלב אותם במתכונים – בדומה לפירות יבשים.
אבקת חרובים ביתית
כדי להכין אבקת חרובים אתם צריכים לייבש היטב את החרובים שריככתם באמצעות הבישול. קחו את התרמילים המרוככים, הסירו מהם את הגרעינים וחתכו אותם לרצועות בגודל 2.5 ס"מ, פרשו את החתיכות בתבנית אפייה והכניסו לתנור, ללא כיסוי, ברמת החום הנמוכה ביותר (60-70°), למשך כמה שעות טובות – אפילו לילה שלם. וודאו שהם מתייבשים היטב והם לא מרגישים לחים או דביקים בכלל.
כשהם יבשים לחלוטין, יש לטחון אותם בבלנדר (חזק) או מעבד מזון עד לקבלת אבקה דקה. האבקה שתתקבל תהיה דומה במרקם שלה לאבקת קקאו אבל יהיו בה גם שברי חרובים קשים וכהים שלא ייטחנו כמו שצריך. כדאי לסנן את האבקה מהחתיכות הקשות כדי לקבל אבקה חלקה, אבל אל תשליכו את החתיכות הקשות – יכול להיות להם שימוש נהדר בשייקים בזכות המרקם שהם מוסיפים.
מה אפשר לעשות עם אבקת חרובים?
אבקת חרוב משמשת כתחליף מעולה לקקאו; טעמם אמנם לא זהה, אבל גם לחרוב יש טעם קלוי ואגוזי שמתאים להרבה מתכונים המבוססים על אבקת קקאו.
חשוב לזכור שהחרוב מתוק באופן טבעי, בניגוד לקקאו, ולכן צריך לשנות את המתכונים בהתאם. לדוגמה, אפשר להכין משקה חם מחלב חם ואבקת חרוב, בדומה לשוקו חם, אבל כדאי לטעום לפני שמוסיפים סוכר – יתכן שלא יהיה צורך בכלל.
אבקת החרוב היא לא רק תחליף לאבקת קקאו, ישנם מתכונים מעולים לעוגות חרובים או מאפינס ועוגיות העשויים מאבקת חרובים. והנה מתכון לשייק-הבוקר שלי:
שייק בוקר חרוב-טחינה, ללא תוספת סוכר
מצרכים
- 1 ו־⅓ כוסות חלב (מעולה גם עם תחליפי חלב צמחיים או חלב פרווה)
- 2 כפות טחינה גולמית
- 2–3 כפות אבקת חרוב (התחילו עם 2, טעמו, והוסיפו אם יש צורך)
- בננה קפואה אחת
- קורט מלח
הוראות
ערבבו (בבלנדר) את כל המצרכים. אפשר להוסיף קרח.
מזגו לכוס, ופזרו מעט אבקת חרוב מעל אם אתם רוצים מראה יותר מושקע.
לבריאות!
הוסיפו תגובה