בתיאור ניצחונותיהם של בני ישראל על מלכי עבר הירדן, סִיחוֹן, מלך האמורי, ועוֹג, מלך הבשן, מוסיפה התורה הערה מסקרנת אודות מיטתו של עוג:
"כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים, הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן, תֵּשַׁע אַמּוֹת אׇרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רׇחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ"1.
הפסוק הזה מעורר לא מעט תמיהות: מדוע התורה מוצאת לנכון לתאר את מיטתו של עוג? האם אכן מדובר כאן על מיטה ממש? ומה ניתן להסיק ממידותיה של מיטת עוג?
במאמר הבא ננסה לענות על שאלות אלו מתוך התבוננות בהקשר שבו נכתב הפסוק ולהבהיר את הרמזים המסתוריים החבויים בפסוק חידתי זה.
ענק בלי מידה
רש"י (ראש מפרשי התורה, צרפת, המאה ה-11) מסביר שעוֹג היה שריד יחיד לגזע קדום שאכלס בעבר את עבר הירדן המזרחי ובניו נקראו "רְפָאִים". הרפאים הוכו בימיו של אברהם על ידי קואליציית מלכים מהצפון בראשות כְּדָרְלָעוֹמֶר מלך עֵילָם. עוֹג, שניצל מהמלחמה הקשה, מוזכר כבר בתורה בתור "הפליט" שבישר לאברהם כי אחיינו לוט נלקח בשבי על ידי כְּדָרְלָעוֹמֶר ובני בריתו, וכעת, מאות שנים לאחר מכן, עדיין היה בחיים ומָלַך על חבל ארץ הבָּשָׁן.
המילים "הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן" מספרות כי מיטת הברזל עצומת הממדים של עוֹג עודנה שמורה ומוצגת ברַבַּת-עַמוֹן (המזוהה בימינו עם עמאן שבירדן). בכך מוזמנים השומעים לחזות במו עיניהם במיטתו הענקית ולחוש את גודלו החריג.
הפסוק אף טורח ומציין את גודל המיטה עבור אלו שלא יטרחו לסור בעצמם לרבת עמון ולראות אותה בעצמם: "תֵּשַׁע אַמּוֹת אׇרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רׇחְבָּהּ": "אמה" היא מידת אורך השווה לגודל הממוצע של יד אדם בוגר, מהמרפק עד קצה האצבע האמצעית – כמעט חצי מטר. אם הכוונה היא ל"אמה" כזו, הרי שמיטתו של עוֹג הייתה גדולה מאוד: 4.32 על 1.92 מטר2 !
אך הפסוק לא מסתפק בכך ומוסיף את המילים: "בְּאַמַּת אִישׁ". לפי רש"י, צמד המילים הללו מבהיר שה"אמה" בה נקובים כאן ממדיה של מיטת עוג, איננה יחידת המידה המקובלת אלא זו המקבילה לאורך הזרוע של עוֹג עצמו. אמנם לא מצוין מה היה אורך זרועו של עוג, אבל מסתבר שאורכה היה גדול הרבה יותר מה"אמה" המקובלת וכי גובהו של עוג היה הרבה יותר מ-9 אמות רגילות. את זאת ניתן ללמוד מהאגדה המופיעה בתלמוד, המלמדת כי עוג היה ענק ממש. כמה ענק? כל כך ענק, שאפילו הקרסוליים שלו היו גבוהים יותר מ-30 אמות רגילות! משה, כך מסופר שם, היה בעצמו גבוה מאוד ואורך גופו היה עשר אמות! (לשם השוואה, גובהו של אדם ממוצע הוא 3 או 4 אמות3 ), והוא הרג את עוג באמצעות גרזן באורך עשר אמות לאחר שזינק לגובה עשר אמות והיכה את עוג בקרסולו4.
עריסה מברזל לתינוק
לעומת רש"י, מפרשים אחרים מבינים שה"אמה" הכתובה כאן היא האמה המקובלת, ולפי דעתם מיטתו של עוג הייתה באורך של 9 אמות וזה, פחות או יותר, היה גם גובהו שלו עצמו5.
יוצא דופן הוא הרשב"ם(רבי שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י, צרפת המאה ה-12), שמסכים גם הוא שה"אמה" הכתובה כאן היא אמה רגילה, אך מפרש שה"עֶרֶשׂ" עליו מסופר כאן הוא עריסת התינוק ששימשה את עוג בינקותו. באופן חריג, נאלצו לבנות עבור עוג התינוק עריסה מברזל, כיון שעריסות העץ בהן שכב לא עמדו מול כוחו העצום והיו נשברות כאשר היה משתטח בתוכן בחוזקה כמנהגם של התינוקות. עריסת הברזל יוצאת הדופן הזו נשמרה בעיר ילדותו, רבת עמון, כעדות חיה לממדיו העצומים עוד בהיותו תינוק.
זה בכלל לא מיטה!
רבי יוסף "בכור שור" (צרפת, המאה ה-12), מפענח את הפסוק בצורה מקורית ומפתיעה. לדעתו, למילה 'עֶרֶשׂ' יש כמה משמעויות, ובמקביל למשמעות המוכרת (מיטה), היא משמשת גם לתיאור של מתחם מבנים מבוצר.
אם כן, הפסוק כלל לא מתייחס למיטה של עוג מלך הבשן אלא למבצר החסון שבנה ברבת-עמון. "עֶרֶשׂ בַּרְזֶל" הוא תיאור מטאפורי לאיתנותו של המבצר שהיה חזק כברזל; "תֵּשַׁע אַמּוֹת אׇרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רׇחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ" מתייחס למידותיה של החומה שהקיפה את המבצר, שהתנשאה לגובה 9 אמות ועובייה התפרש לרוחב 4 אמות שלמות.
ערשׂ הטומאה
בשיחה שנשא הרבי לרגל צום עשרה בטבת בשנת ה'תשנ"ב (1991), הוא עמד על משמעותו הסמלית של הברזל:
מצד אחד, הברזל מסמל את האימפריה הרומית האכזרית – "מלכות אֶדוֹם" – שהחריבה את בית המקדש השני וקעקעה את יסודותיו. זו הסיבה שדניאל חזה את דמותה של ממלכת רומי בצורת "חיה נוראה ואימתנית מאוד, ושיניים של ברזל להּ, גדולות"6.
הברזל מסמל גם את תהליך החורבן עצמו: שנים ספורות לפני חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון, חזה יחזקאל הנביא את המצור שיושת על ירושלים. הוא צֻווה ליצור דגם זעיר של העיר ירושלים כשהיא נתונה במצור צבאי, ואז לקחת מחבת ברזל ולהניח אותה כ"קיר ברזל" שיחצוץ בינו לבין "העיר" המיניאטורית7 – רמז לחורבן שהיה עתיד לבוא על העיר ובית המקדש8.
סמליות זו שופכת אור על "עֶרֶשׂ הברזל" המסתורי של עוג מלך הבשן: עוג מלך הבשן, מגלם בדמותו את הנוקשות והאטימות הקשוחה של הרוע; את עוצמתן של כוחות הטומאה הפועלים בעולם, ולפיכך מיטתו מתוארת כזו שעשויה מברזל9.
מקדש מאבני ברזל
ואולם, מסביר הרבי, כנגד משמעותו השלילית של הברזל בתור סמלם של הרשע והאכזריות המאיימות על השראת השכינה בעולם, משמש הברזל גם לתיאור שבחהּ של ארץ ישראל בתור "אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל"10. חז"ל אף דורשים את הפסוק כמתייחס לא רק ל"אבניה" של ארץ ישראל אלא גם ל"בוניה" הרוחניים של הארץ, תלמידי החכמים, שנדרשים למידה לא מעטה של נוקשות ותקיפות כדי לעמוד בתעצומות נפש מול פיתויי היצר הרע11. כמו כן, חכמי הקבלה מציינים כי המילה 'ברזל' מורכבת מראשי התיבות של ארבע האימהות שהולידו את שנים-עשר שבטי ישראל: בִּלְהָה, זִלְפָּה, רָחֵל ולֵאָה12.
ובכן, משמעותו החיובית של הברזל מאפשרת לקרוא מחדש את חזיונו של יחזקאל כנבואה חיובית: אילו היו בני ישראל מגייסים את הקשיחות הנדרשת כדי להתמודד מול פיתויי היצר והסביבה, היה "קיר הברזל" הופך מחרב-הברזל המאיימת של הרומאים, למגן-ברזל החוצץ ומתריס בפני פורענות המצור.
למעשה, אפילו מאורעות החורבן עצמן, שהתרחשו באמצעות שיני הברזל האימתניות של מלכות הרשע הרומית, טומנים בחובם מטרה חיובית מפתיעה: שני בתי המקדש הקודמים נבנו בידי אדם ולכן היה ניתן להחריב אותם; ואילו בית המקדש השלישי, כך כתוב בזוהר הקדוש13, ייבנה בידי שמיים, ולפיכך לא יהיה ניתן להחריבו לעולם, והוא יעמוד בבניינו שלם לנצח נצחים!
העמידות האיתנה של בית המקדש השלישי מבטאת גם בבניין הפיזי שלו: בתי המקדש הקודמים נבנו ללא תערובת ברזל, בגלל הסמליות השלילית של המתכת הקשה; לעומת זאת בניינו של בית המקדש השלישי יהיה מורכב גם מברזל. דבר זה יתאפשר משום שעד שייבנה המקדש, במהרה בימינו, נשלים את גיוס מלוא הפוטנציאל של תכונות הנוקשות והתַּקִּיפוֹת האנושיות, שהן תכונותיו הסמליות של הברזל, רק למען העמידה בתוקף ובגאון על עקרונות התורה והקדושה ופיתוח עמידות למול הניסיונות והפיתויים.
או אז, כשיבנה הבית הנצחי, יתגלה שגם ערש-הברזל של עוג ושיני-הברזל של רומי לא היו אלא אבני-ברזל בתשתית הרוחנית של בניין בית המקדש השלישי14.
כתוב תגובה