האם מותר לאכול דגים חיים?

שאלה

למה לא צריך לשחוט דגים? אני יודע שבשר ועופות צריך לשחוט כדי שיהיה מותר לאכול אותם אבל דגים מותר לאכול בלי לשחוט. מה הסיבה לכך? והאם זה אומר בעצם שמותר לאכול דגים גם כשהם עדיין בחיים?

תשובה

"שחיטה" היא הריגת בעל חיים באמצעות חיתוך קְנֵה הַנְּשִׁימָה וְהַוֶּשֶׁט לפי הנחיות מדויקות, שהועברו במסורת מדור לדור מאת משה רבינו ונשמרו עד ימינו1. המצווה לשחוט את בעלי החיים לפני אכילתם, נאמרה בתורה ביחס לאכילת צאן ובקר, כלומר בהמות טהורות2. בנוסף, חכמים הסיקו שגם חיות טהורים, ועופות טהורים צריכים שחיטה, כמו בהמות טהורות, שכן מעיון בפסוקי התורה משמע שחיות וגם עופות יש להרוג לצורך אכילה באותו אופן שעושים זאת לבהמות3.

למעשה, השחיטה היא תנאי הכרחי לכשרות הבשר: אסור לאכול "אבר מן החי", כלומר בשר של בהמה, חיה או עוף, שנחתך ממנו בעודו בחיים4. כמו כן, כל בהמה, חיה, או עוף, שמתו או נהרגו שלא על ידי שחיטה העומדת בסטנדרטים ההלכתיים – בשרם נחשב "נְבֵלָה" ואסור באכילה5. אם כן, הבשר היחיד המותר באכילה הוא רק בשר של בעל חיים טהור שנשחט כהלכה.

יתירה מכך, אפילו בעל חיים שנשחט לפי כל כללי ההלכה – אם בעודו בחיים הוא נפגע מחולי או מכה שנחשבים מסכני חיים, הוא נחשב "טְרֵיפָה" ואסור לאכול את בשרו6. משום כך, במקרים רבים יש לבצע בדיקות שונות באיברים חיוניים של בעלי חיים שנשחטו, על מנת לוודא שלא סבלו מחולי או מכה מסכנֵי חיים, ושאינם נחשבים "טריפה".

ואולם, כל זה נכון רק ביחס למינים הטהורים מבין הבהמות, החיות והעופות. לעומת זאת, ביחס למיני הדגים הטהורים (וכך גם מיני החגבים הטהורים), התורה כלל אינה מזכירה את הצורך בשחיטה, ובמקום "שחיטה" היא משתמשת במונח "איסוף": "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם . . דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם"7. מכאן למדו חכמים שדגים אין צורך לשחוט ומותר פשוט לאסוף אותם מן המים ולאכול מיד8.

דגים חיים

למרות שדגים אינם צריכים שחיטה ומותר לאכול כל דג ממין טהור ולא חשוב כיצד מת, אף על פי כן אסור לאכול דג חי ממש, כלומר שאינו מת. זאת, משום שאכילת יצור חי היא דבר מאוס, וחכמים אסרו לאכול מאכלים שמאוסים בעיני רוב בני האדם, בעקבות אזהרת התורה: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"9.

עם זאת, מאחר שאין איסור "אבר מן החי" בדגים, מותר לחתוך חלקים מדג חי ולאכול אותם, שכן החלקים שכבר נחתכו מן הדג אינם חיים יותר ואין מיאוס באכילתם10.

דַם הדגים

הבדל חשוב נוסף בין תהליך ההכשרה של בשר ועופות לזה של דגים הוא מיצוי וניקוי הדם מתוך חלקי הבשר. התורה אסרה על אכילת דם של בהמות, חיות ועופות: "וְְכׇל דָּם לֹא תֹאכְלוּ, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה"11 – המילה "בהמה" בהקשר זה משמשת שם כולל לכל בעלי החיים היבשתיים הטהורים, כולל החיות, וחכמים הרחיבו את האיסור גם על אכילת דם אנושי12.

בגלל האיסור החמור על אכילת דם, חלקי הבשר חייבים לעבור לאחר השחיטה, תהליך של מיצוי וניקוי הדם באמצעות שימוש במלח ומים (או צלייה באש)13.

כפי שניתן לראות בבירור, התורה אסרה לאכול את דמם של הבהמות, החיות, והעופות, אבל לא את דמם של הדגים. ואכן, דם הדגים מותר באכילה, ואין חובה לנקות מהם את הדם לפני האכילה14.

עם זאת, נפסקה ההלכה שאין לאכול דם-דגים מרוכז, מפני "מראית העַיִן" – זאת אומרת, כדי שלא לעורר אצל הרואים את החשד שמדובר, חלילה, בדם האסור לאכילה. משום כך, כאשר ניכר בבירור שמדובר בדם דגים ולא בדם של בהמה חיה או עוף, כגון שהדם נאכל יחד עם חלקי דג, הדבר מותר15.

דגים עם חלב

גם האיסור לאכול או לבשל בשר עם חלב, שבמקורו בתורה מתייחס לבשר בהמה, וחכמים הרחיבו אותו גם על בשר חיה ובשר עוף – אינו רלוונטי לדגים, ומותר לבשל ולאכול דג עם חלב או מוצריו.

עם זאת, כמה מפוסקי ההלכה כתבו שיש סכנה לאכול דג עם חלב, ולכן יש הנמנעים מאכילת דג עם חלב-ניגר או גבינה, ויש כאלו הנמנעים גם מאכילת דג עם שמנת או חמאה. חומרות אלו נפוצות בעיקר בקרב קהילות הספרדים ופחות בקרב בני אשכנז16.

מדוע דגים אינם צריכים שחיטה?

מהי באמת הסיבה להבדל בין דגים לבעלי החיים האחרים? מדוע התורה לא הצריכה שחיטה בדגים? התלמוד מביא על כך את ההסבר שנתן דרשן עלום-שם מהגליל:

"בְּהֵמָה – שֶׁנִּבְרֵאת מִן הַיַּבָּשָׁה – הֶכְשֵׁרָהּ בִּשְׁנֵי "סִימָנִים"; דָּגִים – שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הַמַּיִם – הֶכְשֵׁירָן בִּוְלֹא כְּלוּם; עוֹף – שֶׁנִּבְרָא מִן הָרְקָק, הֶכְשֵׁרוֹ בְּ"סִימָן" אֶחָד".

לפי הסברו של הדרשן הגלילי, הצורך בשחיטה לפני האכילה תלוי בשאלה האם בעל החיים נוצר ממים או מאדמה. הבהמות והחיות נבראו מן האדמה (כמו שכתוב בתיאור היום השישי לבריאה: "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה . . בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ"17 ), ולכן יש צורך לשחוט אותן באופן מלא, כלומר לחתוך את שני ה"סימנים" - גם את קנה-הנשימה וגם את הוֶשֶׁט - על מנת שיהיה מותר לאכול את בשרן;

הדגים, לעומת זאת, נבראו מן המים (כפי שנאמר: "כׇּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם"18 ), ומשום כך הם אינם צריכים שחיטה כלל;

ואילו העופות נבראו מתערובת של אדמה ומים (שכן בפסוק אחד נאמר שנבראו מן המים: "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ"19, ומפסוק אחר משמע שנוצרו מן האדמה: "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה . . כׇּל עוֹף הַשָּׁמַיִם"20 – מכאן שנוצרו מתערובת של מים ויבשה), ולכן בשרם כשר גם אם עברו תהליך של שחיטה חלקית, כלומר חיתוך הקנה בלבד או הוֶשֶׁט בלבד21.

פירוק החומריות

מה הקשר בין העובדה שיצור כלשהו נוצר מן האדמה לכך שיש לשחוט אותו לפני האכילה?

המקובל הגדול, רבי יצחק לוריא ("האריז"ל" המאה ה-16), לימד שבכל יצור בעולם טמון "ניצוץ" של חיות אלוקית. ניצוץ החיות החבוי בתוך כל דבר, הוא בעצם האנרגיה המאפשרת את קיומו. כאשר אדם עושה שימוש במשאב כלשהו לצורך עבודת ה', הוא משחרר את ניצוץ החיות מתוך הנברא שבו השתמש ומחבר אותו שוב עם האלוקים. כך, כאשר יהודי אוכל מזון כשר, מתוך רצון להיטען בכוח לצורך קיום מצווה או לימוד תורה, ולפני האוכל מברך את ה' – הוא מרומם את הניצוץ האלוקי החבוי בתוך המאכל ומעלה אותו, ו"מקריב" אותו לה'.

אלא שלא כל המזונות נבראו שווים. יש מזונות שהניצוצות הרוחניים החבויים בהם "קלים לאיסוף" בזכות העדינות המאפיינת אותם; בעוד מזונות אחרים, שדרגתם הרוחנית נמוכה יותר והאופי שלהם גס וחומרני יותר, מצריכים פעולות מיוחדות שיאפשרו את חילוץ הניצוצות הרוחניים בכלואים בתוכם.

זהו אפוא המובן הפנימי של מצוות השחיטה. פעולת השחיטה מוציאה את דמו של בעל החיים, ועם הדם יוצאת ממנו גם האנרגיה החומרית הגסה שלו, כמו שנאמר: "כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ"22. רק לאחר שבעל החיים נחלש, מתעדן ומזדכך בזכות השחיטה, ניתן כבר לגשת למלאכת "העלאת הניצוצות" החבויים בו, באמצעות אכילת בשרו וניצול האנרגיה האצורה בו לשם שמיים23.

ארבע רמות של חומריות

במקורות היהודיים, כמו גם בפילוסופיה העתיקה, כל ברואי העולם נוצרו מתרכובות שונות של "ארבע יסודות" מופשטים המיוצגים בחומרים: עפר, מים, רוח ואש. כל אחד מארבעת ה"יסודות" מעניק מתכונותיו ליצורים המורכבים ממנו, והשילובים השונים של ארבעת היסודות יוצרים את המגוון העצום של היצורים בעולם, כשלכל יצור יש את שילוב התכונות הייחודי לו.

ארבע היסודות מרכיבות גם את המבנה הכולל של היקום, כשהאדמת כדור הארץ מייצגת את "יסוד העפר", ומעליו שוכן "יסוד המים", מעליו "יסוד הרוח" ומעליו "יסוד האש" – כמין גלדי בצל המקיפים זה את זה24. מבנה זה של ארבעת היסודות משקף גם את רמת הרוחניות היחסית של כל אחד מהם: היסוד הנמוך ביותר במבנה, יסוד העפר, הוא היסוד החומרי והגס ביותר, ולעומתו היסוד הגבוה ביותר, יסוד האש, הוא הרוחני והמזוכך ביותר. כך, בריות שנבראו מן האדמה "יסוד העפר" הוא ה"יסוד" הדומיננטי בהם, ולכן האופי שלהם גס וחומרי יותר יחסית ליצורים שנבראו מן המים, שבהם "יסוד המים", העדין יותר, הוא הדומיננטי ומשפיע בהתאם על תכונותיהם.

זו הסיבה לכך שככל ש"יסוד העפר" החומרני דומיננטי יותר בגופו ובאופיו של בעל החיים, כך יש צורך גבוה יותר לבצע בו את פעולת השחיטה בטרם יהיה ניתן לאכול ממנו ולהעלות חזרה את הניצוצות האלוקיים החבויים בו אל מקורם האלוקי25.

טבלה מסכמת: ההבדל בין דיני הכשרות של דגים לדיני הכשרות של בשר ועופות

לסיכום, הנה טבלה המסכמת את ההבדלים בין כללי הכשרות הבסיסיים של בשר ועופות לעומת דגים: