פרשת נח (או בכתיב המלא פרשת נוח) היא הפרשה השניה בספר בראשית. היא ממשיכה את מה שנאמר בסוף פרשת בראשית על כך שהעולם הפך להיות מושחת – חוץ מאדם אחד בשם נח.
הנה סיכום פרשת נח:
תיבת נח
נח היה איש צדיק ונולדו לו שלושה בנים: שם, חם, ויפת. דורו של נח היה מושחת, ואלוקים החליט להביא מבול על העולם ולהשמיד את החוטאים. הוא ציווה על נח לבנות תיבת עץ שתכלול שלוש קומות ולפתוח בה חלון.
לאחר-מכן יהיה עליו להביא אל התיבה מכל בעלי החי: זוג מבעלי החי הטמאים, ושבעה מבעלי החי הטהורים. נח עשה כציווי האלוקים.
· (לקריאה נוספת: 9 עובדות מפתיעות על תיבת נח)
סיפור המבול
בשנת שש מאות לחיי נח המטיר בורא העולם מבול מן השמיים ומעיינות התהום התפרצו והציפו את הארץ. היקום התמלא במים שגרמו לתיבה לצוף.
מבול הגשם נמשך ארבעים יום, ומעיינות התהום המשיכו לזרום מאה וחמישים יום לאחר-מכן. במשך המבול נכחדו כל האנשים ובעלי החיים שהיו בארץ. רק אלו שנכנסו אל התיבה ניצלו.
כשמפלס המים החל לרדת, עגנה התיבה על הרי אררט. כמה שבועות לאחר-מכן מפלס המים הוסיף לרדת וניתן היה לראות את פסגות ההרים; נח המתין ארבעים יום והחליט לבדוק האם המים התייבשו וניתן לצאת מן התיבה.
העורב והיונה
נח פתח את חלון התיבה ושלח את העורב כדי שיבדוק האם המים יבשו. העורב לא ביצע את שליחותו, ונותר לעוף בסביבות התיבה.
· (מאמר מומלץ: כיצד רואה היהדות את העורב?)
נח בחר ציפור אחרת – היונה – ושלח אותה אל מחוץ לתיבה. זמן לא רב לאחר-מכן היא שבה אל התיבה, שכן המים מילאו את הארץ והיא לא מצאה מנוח לרגלה.
שבוע לאחר-מכן שוב שלח אותה נח. כשהיא שבה עם עלה זית בפיה, הבין נח שהמים כבר יבשו וכי עצי הזית הניבו פרי; שבוע לאחר-מכן הוא שלח אותה פעם נוספת, הפעם ללא שוב.
נח הסיר את מכסה התיבה, המתין כמה שבועות נוספים עד שהארץ תיבש לחלוטין, ואז – על פי הוראת האלוקים – יצא מן התיבה עם משפחתו ובעלי החיים שהיו עמו.
מזבח לאלוקים בעולם החדש
מיד לאחר יציאתו מן התיבה בנה נח מזבח והקריב עליו קורבנות מן הבהמה והעוף הטהורים. ריח ניחוח מן הקורבנות עלה לפני האלוקים, והוא נשבע כי לא יוסיף להשמיד את הארץ.
הוא בירך את נח ואת בניו שיפרו וירבו וימלאו את הארץ, התיר להם לאכול מבשר בעלי החיים והזהיר אותם שלא לאכול איבר מבעל חי בעודו בחיים ושלא לרצוח.
כאות על כך שהוא לא יחריב שוב את העולם, הוא קבע כי הקשת בשמים תהיה אות לדורות. בכל פעם שארצה להחריב את העולם, אמר, אראה את הקשת בענן ואזכור את הברית שכרתי עמכם.
· (מאמר מומלץ לקריאה: מה משמעות הקשת ביהדות?)
נח משתכר
נח נטע כרם, הכין יין ושתה ממנו. הוא הפריז בשתיית היין והשתכר. בנו האמצעי, חם, ראה את ערוות אביו והלך לספר לאחיו, אך הם הלכו וכיסו את אביהם כשהם הולכים אחורנית ונזהרים שלא לראות את ערוותו.
כשנח הקיץ משכרותו והבין מה עשה לו חם, הוא קילל את כנען בנו של חם - שהיה אף הוא מעורב בפרשה - כי יהיה עבד עבדים לאחיו, ובירך את שם ואת יפת.
בהמשך הפרשה מפרטת התורה את צאצאי שם, חם ויפת וארצות מגוריהם.
מגדל בבל
שוב התרחבו מימדי האנושות ומקומץ האנשים שיצאו מן התיבה נולדו צאצאים רבים. כל האנשים דיברו בשפה אחת.
בשלב מסויים, לאחר שהם התיישבו בארץ שנער, הם ביקשו לבנות מגדל גבוה כדי שהאלוקים לא יוכל לשוב ולהשמיד אותם. בורא העולם כעס על כוונותיהם ובילבל את שפתם, כך שהם לא יבינו איש את רעהו. המקום קיבל את השם "בבל" מכיוון ששם בלל בורא העולם את כל האומות וכך הן נפוצו בכל העולם.
· (לקריאה נוספת: מה היה חטא מגדל בבל?)
צאצאיו של שם
לשם נולדו צאצאים, ומצאצאיו יצא אדם בשם תרח. לתרח נולדו שלושה בנים: אברם, נחור והרן. להרן נולד בן בשם לוט, והוא מת לאחר-מכן בארץ מולדתו; אברם נשא את אחייניתו שרי, ונחור התחתן עם אחותה מלכה. שרי הייתה עקרה ולא נולדו לה ילדים.
יחד עם כל משפחתו, החליט תרח לעבור דירה לארץ כנען. הוא עצר בדרך בארץ חרן, שם מת בגיל 205.
כתוב תגובה